יש תיקים שנוגעים בך עמוק מעבר לגבולות המשפט. תיקו של אביטבול פנחס איל הוא אחד מהם. לוחם שייטת לשעבר, איש שגבר על סרטן ועמד מול אתגרי חיים שרבים אחרים היו נכנעים להם – נעלם ביום אחד בשנת 2013, ומשפחתו נותרה עם שאלה פתוחה, כואבת ובלתי נסבלת: לאן הלך? יותר מ-11 שנים חלפו מאז. לאחר הליך משפטי מורכב ורגיש, זכינו להביא למשפחה מה שהמציאות לא הייתה יכולה לתת – הכרזת בית המשפט על הנעדר כנפטר, וסגירת מעגל חוקית, אנושית ורגשית בו זמנית.
אביטבול פנחס איל לא היה אדם רגיל. שירותו כלוחם שייטת הטביע בו חותם של אומץ, מסירות ויכולת עמידה חריגה. גם בחייו האזרחיים, לאחר שחרורו, הוכיח שוב ושוב שאיל אשכולות הוא – אדם שמצליח לגעת בתחומים רבים ולהשאיר רושם. ובכל זאת, ולמרות כל כוחו הפנימי, הגיעה מחלת הסרטן – ופנחס גבר עליה. בשנת 2013, ביום אחד ללא כל אזהרה מוקדמת, יצא מהבית – ולא חזר.
מה שבא אחרי לא ניתן לתאר בקלות. המשפחה- אימו שנותרה לבדה, הילדים, האחים – לא קיבלה את ההיעלמות. היא נאבקה. פנתה למשטרה פעם אחר פעם. בדקה בבתי חולים. ערכה חיפושים נרחבים אפילו ביערות, בתי הומלסים. פנתה לכל גורם אפשרי שעשוי היה לדעת דבר מה. אך שנה אחר שנה חלפה – ולא נמצא זכר, לא ראיה, לא מידע. דממה מוחלטת. יותר מ-11 שנים חיו ילדיו ובני משפחתו בתוך חלל משפטי ואנושי אכזרי: ללא ודאות, ללא הכרה, ללא יכולת להמשיך הלאה. שאלות ירושה, אפוטרופסות, זכויות – כל אלה נותרו תלויים באוויר.
חוק הכרזת מות נעדרים, תשכ"ה-1965, מאפשר לבית המשפט להכריז על אדם כנפטר אף ללא גופה, כאשר נעדר זמן רב ולא נמצא כל עקבות לחייו. החוק נועד בדיוק למצבים כגון זה – מצבים שבהם חלוף הזמן, בשילוב ניסיונות מיצוי כנים ויסודיים, יוצר חזקה מעשית של פטירה. בשנת 2024 הגשנו את התביעה להכרזה על הנעדר כנפטר. ההליך דרש הגשת ראיות מפורטות: תצהירים של בני המשפחה, אסמכתאות על פניות למשטרה ולבתי חולים, תיעוד החיפושים, ועדויות המוכיחות כי מאז 2013 לא נמצאה כל ראיה חיובית לקיומו של פנחס.
ההליך לא היה פשוט. בית המשפט בחן כל ראיה בקפידה, הקשיב לבני המשפחה, ובדק כי אכן מוצו כל האפשרויות הסבירות. מדובר בהחלטה שאין שני לה בכובדה – בית משפט מכריז על מות אדם, ללא גופה, ללא תעודת פטירה, ללא שריד אחרון. רק על בסיס הוכחה מהימנה שהאדם חדל מלהיות. לאחר הליך ארוך ורגיש, בית המשפט קיבל את עמדתנו והכריז על אביטבול פנחס איל כנפטר. ההכרזה ניתנה תוך הבנה עמוקה למצב המשפחה, ותוך מתן תוקף משפטי לשנים של כאב, חיפוש ותקווה שנגוזה.
ההכרזה פותחת כעת את הדרך להסדרת כל ההיבטים המשפטיים שנותרו תלויים ועומדים: ירושה, זכויות פנסיה וביטוח, הסדרת מעמד האלמנה, וכל שאלה אחרת שנבעה מהחלל שיצרה ההיעלמות. אך מעבר לכל אלה – ההכרזה מעניקה למשפחה את מה שאף פסיקה לא יכולה להשיב: ודאות. ילדיו של פנחס, שגדלו עם שאלה פתוחה, יכולים כעת להניח את הנטל. לא לשכוח – אלא לסגור מעגל. ולדעת שאביהם הכיר, הלוחם שגבר על הסרטן וחי חיים של עוצמה – הוכר סופית גם בפני החוק. תיק זה הזכיר לי מדוע בחרתי במשפט. לא כדי לנהל חוזים – אלא כדי לעמוד לצד אנשים ברגעים שבהם החיים דורשים מהם יותר מכפי שהם יכולים לתת. ההכרזה על פנחס כנפטר לא סגרה את כאב ההיעלמות. אך היא נתנה לו שם, מועד ומסגרת. ולמשפחה – את הרשות להמשיך.
שירה בן אשר ארד, עו"ד ונוטריון בן אשר ארד – עורכי דין, מגשרים ונוטריונים | באר שבע מרץ 2026
